בית המשחק הוא אי של מותר בו מתאפשרים ניסוי, גילוי והתרחבות, במרחב בטוח ונטול שיפוטיות, תוך שימוש בכלים חדשים-ישנים של משחק ואלתור, נוכחות דינמית, כתיבה, תנועה, שיח יצירה והרבה טמטום בריא. ניקח לעצמנו את החופש לפעול, לעצור, להצטרף, להתבונן, לשנות ולגלות, לבחור בכל רגע נתון מי אנחנו בתוך המשחק, ולאפשר לנשימה העמוקה הזו שכל כך חיכינו לה להיכנס במלואה. לקסם המתרחש אני קוראת אילתורפיה - אלתור תרפויטי במרחב המשחק.
הרעיון של המשחק, הוא תגובה טבעית למה שקורה ועבודה עם מה שיש כרגע. הסכמה לתת לאימפולס לפעול מתוכנו והתמסרות לכל צורה שתבוא. החופש לפעול, לעצור, להצטרף, להתבונן, לשנות- כולם ביטויים של נוכחות. לכולנו החופש לבחור בכל רגע נתון מי אנחנו בתוך המשחק וכמה שזה היה לנו ברור פעם, אנחנו צריכים וצריכות לתרגל את זה עכשיו.
הליצנות היא צורה מזוקקת של אמת. לכל הרגשות מותר להיות והאמת היא כאן ועכשיו. מה שמצחיק הוא הסיפור האמיתי, ודווקא העמדות הפנים אינם מצחיקות. הליצן מצחיק מעצם נוכחותו ומההסכמה שיראו לו, לא בגלל שהוא חושב על פאנץ'. הליצן הוא כמו שאנחנו פעם היינו כילדות וכילדים לפני שהתחלנו להיסגר מאחורי תפקידים ואמור וצריך ואסור... הליצן שנפגוש הוא האלתר אגו החי שלנו ולפגוש אותו מעורר את כל הגוף. באחריות.
המפגשים עם עולמות האימפרוביזציה והליצנות על בסיס שבועי, מפגישים אותנו עם הגרסה המשחקית של עצמנו, עם רגשות שאנחנו רגילים להימנע מהם, אבל איזו מתנה זו כשאנחנו פוגשים ופוגשות אותן. היכולת לשחק, לנוע, להשמיע קול, כשהכל נכון בדיוק כפי שהוא מגיע, הוא ריפוי אמיתי לאמונות מגבילות, כי באמת שאין גבול לטמטום, והכי כיף ביחד.